עכשיו

בַּחֻרְשָׁה שֶׁל אוּרִי אוֹרְקֻ'ה צ'וֹפָּקָא הַכֹּל יָבֵשׁ צְלִיל הָרוּחַ שׁוֹנֶה 

עֵת סְתָו קְרִירוּת נְעִימָה נִדְמֶה מְנַשֶּׁבֶת בְּעֶצֶב צוֹרֵב לִי בַּלֵּב כְּגַלֵּי לֶהָבָה מְהַסֶּסֶת 

תִּלֵּי חֲפַרְפֶּרֶת לְבָנִים אֲפֹרִים הֲלוּמֵי חֹם קַיִץ דַּרְדָּרִים שְׁלוּפֵי קוֹץ חֶלְקָם עֲדַיִן 

עֲמוּסֵי זְרָעִים כְּכֶתֶר סָגֹל לָבָן אֲחוּזִים בִּגְבִיעַ צַמְּרוֹת בְּרוֹשִׁים מְאֻבָּקוֹת 

אֳרָנִים עֲמוּסֵי אִצְטְרֻבָּל יָבֵשׁ כְּלֹא שַׁיָּךְ 

אַךְ אֳרָנִים צְעִירִים מֵחַטֵּיהֶם יָרֹק בָּהִיר וְנָאֶה מְבָרֵךְ עֲלִיָּה מְתוּנָה וּבַאֲלַכְסוֹן 

בַּיְּרִידָה בְּקַו יָשָׁר יֵשׁ מַאֲמָץ לִבְלֹם 

וְהִנֵּה כָּל כָּךְ רוֹצֶה 

פָּשׁוּט לְשַׁחְרֵר 

לָטוּס בַּמִּדְרוֹן לִפֹּל לִגְלֹשׁ יַשְׁבָן 

לְהִתְגַּלְגֵּל שָׁלוּב יָדַיִם עָצוּם עַיִן 

אַךְ מִי יִתֵּן לִי אֹמֶץ 

לְהָעִיף הַכֹּל לִטְרֹף כְּלָלִים 

לְהַשְׁלִיךְ פַּחַד 

מִפְּצִיעָה בַּגּוּף 

וְהִנֵּה 

הַנֶּפֶשׁ כֹּה יוֹדַעַת

הִתְמוֹדְדוּת שֶׁחֲסֵרָה

 "גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים, וּלְחָיַי לְמֹרְטִים; פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי"  (ישעיהו נ, ו)

לֹא נַעְתִּי טִפָּה יָדִי פְּתוּחָה עַל שִׁכְמוֹ הַיְּמָנִית בּוֹהֵנִי מְרַפְרֶפֶת בְּגַב צַוָּארוֹ בְּתַלְתַּלָּיו הַזְּהוּבִים מַבָּטֵינוּ חוֹצִים קִיר אֲבָנִים גִּבְעָה יָמִים וְיַבָּשׁוֹת לֹא נִתְעַקֵּב כָּאן.

כָּאן טָמוּן סִפּוּר הַתְחָלָה פְּרֵהִיסְטוֹרִי לָנוּ שֶׁנִּמְחַק וְקֻרְצַף וְגֹרַד עַד זוֹב 

שֶׁכַּמָּה מְעֻמְעָם לֹא יְאֻמַּן כּוֹחוֹ וְעִקְבוֹתָיו בִּדְרִיסָה מוֹעֶכֶת וּמַקְפִּידָה בְּבּוּרוּת מִתְבַּיֶּשֶׁת נְסוֹגָה שֶׁלֹּא בְּהִתְמוֹדְדוּת נִתְקְלָה 

נִבְנְתָה כְּקִיר בְּמֵמַד אֶחָד 

וְלֹא יָכֹלְנוּ לוֹ 

לֹא לְמוֹטֵט לִמְחֹק לְהַבְחִין אֲפִלּוּ.

נָסֹגְנוּ כְּפוּפֵי גֵּו יוֹדְעִים לִרְאוֹת אֶת וָרֹד הָרַקֶּפֶת

לא יודע

 

לא יודע

 

אורי עבר טיפול קשה וכל מה שהוא רוצה זה ללכת לבית שלו, המקום נמצא בשכונה עלובה ואני הולך לבקרו וחוצה שדה עשבים ירוקים גבוהים באלכסון ואבא (סבא גרשון) בא מסביב אוחז בידו ידה של ילדה קטנה ומושיט לי יד עם החיוך הקטן שלו ואנו נכנסים לאפלוליות של בנינים והוא אומר תמיד אהבתי לקצר דרכים וללכת בשדות ומחייך אלי במין אהבה. אנו שואלים ילדים וקצת מבוגרים מהם שיושבים או משחקים איפה המקום והם מצביעים על כניסה לבנין חשוך ומוזנח.

אני בחדר עם אורי והוא שמח לראות אותי, איזו אחות שמנמונת נראת כמו השמנמונת מהעבודה של אורק'ה לבושה בלבן אומרת לי שהכול בסדר ואורי עובר עוד טיפול היא מחזיקה את ראשו בשתי ידיה והוא מטלטל ואחר כך נרדם וכשמתעורר מחייך אלי ככה רך אך בעצב ואומר שהוא רוצה ללכת כבר לבית שלו בעייפות כזו בעיניים מבקשות ואני רואה את החדרים שהוא גר בהם ומתפלא על כךשהוא רואה בהם בית ומרגיש, אני. איזו מין שלווה שואלת שכזו ואומר לעצמי איזה יופי שלאורי יש בית אליו הוא רוצה ללכת ואורי מסתכל בי שוכב ככה במיטה לבנה עם המון כרים כמובן ללא חולצה או גופיה, מכנסי בד לבן הכול לבן בחדר הזה והאחות הזאת מסתכלת עלינו במבט שקט. לחדר מובילות מדרגות בשיפוע חזק למטה החדר מלא ארונות לבנים עם וורוד רק במיסגרת התיקרה מאוד גבוהה.

 

אומר שחייב לבקר את אורי חוצה שדה עשב ירוק טרי בלב שכונה מפורקת מפוחמת עינה העשב בגובה חזי ואני מתפלא למה אייני נירטב אבי מופיע מצד המשטח בדרך לא דרך אחז בידו ילדה קטנה זהובת שער לבושה בקפידה עם שמלה אדומה גרביים שחורות ונעלי לכה אדומות וצמות ומשקפיים. הוא מושיט לי יד בחיוך לבוש (כמובן) בחולצת קורדרוי ירוקה ומכנסיים אפורים.

אֵלֶיךָ

פַּעַם בְּיוֹם אַף יוֹתֵר דְּמָעוֹת מְצִיפוֹת עֵינֵי בֶּטֶן נִצְבֶּטֶת רָאשֵׁי מִתְרוֹקֵן מִשְׁתַּתֵּק דּוּמִיָּה גּוּפֵי מְאֻבַּן עָצוּב כִּתְפֵי שְׁחוּחוֹת גַּבִּי כָּפוּף כָּפוּף פַּחַד קָפוּא לְהֶרֶף עַיִן עַפְעַפֵּי דּוֹחֲקִים דִּמְעָה לְבַדִּי לְחַיֵּי מִתמָלְחוֹת בַּקָּהָל גּוֹי נִזְקַף לְחִיּוּךְ נָבוֹךְ מְלֶאכֶת יוֹמְיוֹם בְּגַעְגּוּעִי אֵלֶיךָ אוּרִי בְּנִי לְשַׁמֵּר לְמַעֲנֵךְ כַּמָּה אַתָּה חָסֵר לִי רֹאשִׁי סְחַרְחַר בִּטְנִי דּוֹאֶבֶת לֹא מֵבִין לֹא מֵבִין לֹא מֵבִין כָּל כָּךְ כָּבֵד בִּרְכַּי קוֹרְסוֹת מַחֲנִיק הַכֹּל אִוְשַׁת זְמַן מִסָּבִיב תְּהוֹם לֹא מַבְחִינָה