וכאילו זכיתי אז במאי לישון עם אורי, לחלוק איתו מיטה שם בדירת מרתף החדשה והכל היה כל כך מובן וזורם לטוב אך עיוורים היינו לאמת הכואבת
היום בבית לחם הגלילית במעוני הדל בחוץ גשום ואפור ומכל עברי אורי נטוע בו כל כך חזק ואייני מבין ובוכה.
אורי תמיד היה מתכרבל בשמיכות מתגונן מהעולם בחוץ רק עם תחתוני בוקסר וללא גופיה עם חיוך רך על פניו, כל כך אהב אותי ואני לא ידעתי אייך להשיב ולהחזיר לעזור לשקם את הבגידה הקטנה בחיים של כולנו. לא מכה על חטא, פשוט אומר דברים
אורי שלי כל כך חסר לי .
אייני יודע מה היית אומר ומשוחח אתך ורואה ואתה איננו ואני רק דמעות ולב חנוק האם זה מספיק
מסביב מהומה ואני בערפל משתדל לאסוף כוח למען רוני וטל אורי אורי
No comments:
Post a Comment